הוחלט על הקמת מפעל מתכת. יחייב השקעה ברכישת מוטור דיזל.

מתוך עלי מנרה כרך 1. חוב' מס 33. 18.7.1945

לפיתוח התעשיה והמלאכה - אריקו

ישוב תרבותי היושב בהרים אינו יכול להסתפק בחקלאות. ישוב כזה הרוצה לקיים את עצמו בכבוד זקוק למקורות פרנסה נוספים. אחד המקורות הם מפעלי מלאכה ותעשיה.

ב-14.לדצמבר 1944 התקיימה ישיבת מזכירות בה העלו לראשונה את רעיון פתוח התעשיה במקום, הימים הם ימי מלחמת העולם השניה במנרה אין חשמל וגם מוטור היכול להניע מכונות אין. הגישה למנרה באוטו קשה כי כרוכה בנסיעה דרך הגבול הלבנוני ולמרות התנאים הקשים האלה הוחלט להתעניין ולקדם את הגשמת הרעיון הזה.

לא חיכנו עד גמר המלחמה והתחלנו בלי מכונות ומכשירים לייצר משמנות למכונות, שבימי המלחמה אזלו מהשוק. איך עשינו אותם? מחומרים ישנים וצרופים של חלקים שונים. הצלחנו אחרי עבודה רבה ומאומצת ליצור את המוצר שהוא לא במעט מסובך, כי הוא מורכב מ-20 חלקים ומעלה, בינהם: בוכנה, שסתומים וקפיצים. בעבודה זו עבדו 3 חברות בלתי מקצועיות (בינהן שרה רפופורט) וחבר אחד בעל מקצוע. יש לומר בפה מלא שהחברות הראו יכולת רבה, הסתגלות מהירה ועליה בקצוע עד כדי רכישת בקיאות מסוימת ובטחון בעבודה. נוסף לכך הייתה להם סבלנות למרות שסבלו מזה לא מעט. היו עבודות שצריך היה לעשות אלפי פעמים אותה פעולה, והזמן הוא זמן הקור והחורף. לקדוח חורים במקדחת יד – לא קל וגם החומצה בשעת האינוך מציקה לידיים, ולמרות הכל נעשתה העבודה.

המשמנת נמכרת כעת בשוק אמנם לא במהירות כי השוק הארץ-ישראלי אינו גדול, ואם תמכר כל הכמות במחיר של היום יראה יום העבודה לא רע.

כתוצאה מהנסיון אפשר לומר – יש מקום לפיתוח תעשיה ויש גם יכולת. עם רכישת המכונות תהיה היכולת להקים מפעל תעשייתי הרבה יותר מעשית.