ניכר שמי שכתב את הדברים כלל אינו בקי בהתרחשויות. קצין צה״ל ( שלעניין זה היה מועמד גם לקיבוץ מנרה עם רעייתו ושני בניהם) פיקד על מארב ליל בלילה גשום למרגלות ג׳בל מייס כשלפתע נשמע קול במרחק כ-20 מ׳. שניות מועטות לפני פתיחה באש הקול התברר כבכי . המארב נצר את נשקו ונגש בזהירות למקום ממנו נשמעה אוושת הבכי וכך נמצאה הקטנה. היא נעטפה בדובון ולאחר קבלת אישור התקפל המארב והקטנה פונתה למנרה היישר לידיה הנאמנות של רעיית הקצין, צילה. היא נרחצה והולבשה בבגדי הבן הקטן עודד , נשארה ללון באותו לילה בדירת המשפחה ולמחרת בבוקר פונתה לפעוטון שם התערתה מהר עם שאר הפעוטים. טופלה כמו כל אחד מהחבר׳יה הקטנים כשהודעה מתאימה הועברה אל יחידת קישור לאו״ם. היא נאספה ע״י האחרונים יומיים לאחר מכן ושבה דרך מעבר רה״נ ללבנון ולביתה במרכבה כשאיתה 2 מזוודות בגדים, מכתבים מילדי מנרה לילדי לבנון עם הבעת רצון לשלום. קיבוץ מנרה קיבל תקופה אח״כ את האמבולנס הראשון שלו כהוקרה מיהדות גרמניה - קיים תעוד.